ברוכה הבאה וברוך הבא. אני מיכאלה למדן. האתר הזה הוא ניסיון לשקף את שתיים מהתשוקות המרכזיות שלי – חיבור בין תחומים ועולמות שעל פניו לא נראה שהם לא מחוברים והחיבור המהותני בן אמת ליופי. קצת כמו שמטאפורה עושה לשני שדות ויוצרת מהם דבר שלישי וחדש, וקצת כמו שהחיים עושים לנו כשאנחנו ׳מג׳נגלים׳ בין דבר לדבר עם אותה עצמיות אחידה שמתרחבת ומצירה בתנועת אקורדיון קיומית.
כאן תמצאו הצצה לאיך זה עובד אצלי, ואני מקווה, כמו שאני מקווה לעשות בכל תחומי הפעולה שלי, שזה יעורר השראה ותשוקה, קטליזטור ליצירת מרחב כזה עבורכם/ן.
כפי שתוכלו לראות – התחום המרכזי שבו הכל משתלב הוא כתיבה יצירתית – כתיבה שלי, כתיבה של אחרים/ות, ו/או שימוש בכלי הכתיבה כדי להתפתח בעולמות תוכן שונים שהמשותף לכולם הוא הרצון והניסיון להרחיב את אדוות ההשפעה והשינוי לטובה בעולם, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מתרגול שינוי המבט והרחבת אזורי גמישותו.
"a stone is a stone is a stone"
ביסוד עולם היצירה, והכתיבה בפרט, מונחת היכולת להתבונן, לזהות, לחוש, לאפיין להגדיר או לחלץ מהגדרה – להזיר (מלשון זרות) את המבט על המוכר. שאנחנו מתבוננים במוכר לנו בעין זרה אנחנו נותנים לו הזדמנות להיות דבר אחר, חדש, וגם הזדמנות לשוב לקבל את עצמיותו במלוא יפיה שחמק מאתנו.
געגועים ליופי* (שם של מסה של הלל צייטלין)
האסתטיקה במובנה הרחב – ״הצורה״ היא לא רק ייצוג של כלי. בעולם הכתיבה והיצירה בכלל הצורה והתוכן מנהלים קשר מהותי והאחד הוא גילוי של השנייה ולהיפך. להבנה הזו יש ביטוי כמעט בכל תחומי הקיום – במעשה ידי האדם ובמעשה הבריאה ובחיי האישיים והמקצועיים אני מחפשת את המקום לתת לקשר הזה ביטוי או להבחין בו בכל מרחב אפשרי.
כחובבת חיבורים ואסתטיקה אני מוצאת בגילוי החושני הזה מקור להשראה ביצירה ובהוראת היצירה.
אפרופו צורה – קצת ביו – ׳טופחת על מנת להטפיח׳:
גדלתי בקיבוץ בגליל העליון. נהר הירדן הזורם בתוך הקיבוץ ומסביב לו היוה השראה לחיבור למעשה הבריאה והמים -כלי מאיין בטבילה לריסטרט וליצירת יש מאין.
למדתי בתיכון האזורי עמק החולה שבקיבוץ כפר בלום, בנמצא בסופו של מסלול הקייקים המפורסם נ ובו תלוי חבל טרזן לקפיצה למים. כמובן שאת רב הזמן לא בילינו בבית הספר אלא שם. בגיל יחסית צעיר עברתי לירושלים, עיר הקודש, האש והאבנים שחז"ל כינו ״טבורו של עולם״. עוד לפני שידעתי שירושלים ממלאה תפקיד נכבד כזה של המיקרו של המקרו הרגשתי שלגור בה יהיה מסע גילוי פנימי וחיצוני שראוי לצאת אליו. לא התבדיתי אם כי כדרכם של מסעות וכדרכה של עיר עקבות היסטוריה הדרך הייתה ועודנה זרועה באבנים משוננות. יצאתי למסע שכלל רוח, חומר ויצירה וכל אלה מצאו את דרכם להתנסויות יצירתיות ככותבת, רקדנית וכיזמית של פלטפורמות יצירה עבור אחרים (אירועי תרבות, תכנית רדיו, ובית ספר לכתיבה יוצרת שהקמתי).
למדתי מחשבת ישראל ופילוסופיה באונ׳ העברית וחינוך במכללה ירושלים לחינוך, והתחלתי ללמוד לימודי עצוב אורבני במחלקה לאדריכלות בבצלאל מתוך האהבה למרחב וחלל והקשר שהם מקיימים עם מרחבי קיום אחרים, כמו למשל בטקסט. במסגרת זו גם לימדתי כתיבה במחלקה ובהמשך פיתחתי את ההוראה גם לתחום המנהיגות ולוויתי עמיתים בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית ובתכניות המנהיגות השונות שם (תרבות, צהל, בוגרים/ות).
השליחות היומרנית שלי יש לומר הייתה ועודנה לעורר אנשים לקיומם ומימושם הרחב ביותר באמצעות שימוש בכלים ומבט יצירתי כשהכלי הנגיש לי לכך ביותר הוא כלי הכתיבה, כפי שיודגש פה באתר.
נעים להכיר, מיכאלה.